בפרשה

הפרשה נפתחת בשכרו של פינחס. בסוף הפרשה הקודמת הוא עצר את המגפה שפגעה בעם על הזנות עם בנות מואב ועבודת בעל פעור, כשדקר ברומח אחד את זמרי ואת כזבי המדיינית. עתה מודיע ה’ כי הוא נותן לפינחס ברית שלום וכהונת עולם, לו ולזרעו אחריו. אחר כך נמנה העם מחדש לפני הכניסה לארץ, שבט אחר שבט, שכן נחלות הארץ יתחלקו לפי המשפחות. וכאן, בתוך הדיבור על הנחלה, ניגשות חמש אחיות, בנות צלפחד: מחלה, נועה, חגלה, מלכה ותרצה. אביהן מת בלא בנים, ולפי הדין כפי שהיה אז לא עברה נחלתו לבנות, וכך היה שם האב נמחק מרשימת נוחלי הארץ. האחיות ניגשות אל משה, אל אלעזר הכהן, אל הנשיאים ואל כל העדה פתח אוהל מועד, ומבקשות אחוזה בנחלת אביהן. משה אינו מכריע לבדו, אלא מקריב את משפטן לפני ה’, והתשובה באה: כן בנות צלפחד דוברות, נחלת אביהן עוברת אליהן, ומכאן נלמד דין נחלה כללי לכל ישראל. אחר כך אומר ה’ למשה לעלות אל הר העברים, לראות את הארץ מרחוק ולהיאסף אל עמו, ובתשובה לבקשת משה על רועה לעדה מתמנה יהושע בן נון, ומשה סומך את ידיו עליו לעיני הכול. הפרשה חותמת בסדר מפורט של קורבנות הציבור, של כל יום, של שבת, של ראש חודש ושל מועד, אותו קצב עצמו המחזיק את חיי העם יום אחר יום.

פירוש · מעשה פינחס

המסורת אינה קוראת את מעשה פינחס כניצחון פשוט של כעס צודק. הגמרא במסכת סנהדרין אומרת דבר מפתיע: הדין הוא שקנאים פוגעים בו, ואף על פי כן, הלכה ואין מורין כן. אילו בא פינחס אל בית הדין ושאל רשות מראש, לא היו מתירים לו. התורה מכירה בסערת נפשו, אך מסרבת להפוך אותה להוראה ולדוגמה לחיקוי. גם השכר עצמו אומר זאת. בספר התורה נכתבת האות וו במילה שלום, בברית השלום, קטועה וקטנה, ורבים מן המפרשים רואים בכך סימן: אף אלימות מוצדקת מותירה סדק, והשלום שאחריה אינו שלם. הנצי”ב ב’העמק דבר’ מסביר בעדינות רבה עוד יותר. דווקא משום שמעשה כזה עלול להקשות את הנפש ולהטות אדם אל האלימות, נותן לו ה’ שלום כסם נגד, שלא תשרוף בו הקנאה את האדם. שכרו של פינחס אינו מחיאת כף לחרב, אלא דאגה שלא תאבד נפש חיה ברגע אחד של קנאות.

פירוש · בנות צלפחד

בנות צלפחד אינן מורדות ואינן שוברות את הדין. הן נכנסות אל תוך הדין ואומרות: כאן יש פרצה, המשיכו את קו הצדק עד תומו. וקורה דבר נדיר ביותר, ה’ עונה לא רק תנו להן, אלא כן בנות צלפחד דוברות. רש”י מביא את המדרש שהדין הזה כבר היה כתוב למעלה, והאחיות זכו שייצא לעולם דווקא על ידיהן, משום שעינן ראתה את שלא ראו אחרים. התורה מונה את שמותיהן במלואם, ולא פעם אחת, במקום שבו נשים נותרות בדרך כלל בצל היוחסין. חכמים במסכת בבא בתרא קוראים להן חכמניות, יודעות תורה וצדקניות, שכן באו לא למען עצמן אלא למען כבוד אביהן ולמען שלמות הדין. כאן מראה התורה שקול האישה אינו נספח למערכת אלא חלק שלם ממנה, ושצדק שאין בו מקום לבת עוד אינו שלם.

כן בנות צלפחד דוברותבמדבר כז, ז