בפרשה

שתי הפרשות חותמות את ספר במדבר. פרשת מטות נפתחת בדיני נדרים: מילה שנאמרה בקול מקבלת תוקף של חוק. אחר כך המלחמה במדין וחלוקת השלל. בני ראובן ובני גד מבקשים ממשה להתיישב בעבר הירדן המזרחי, שם המרעה טוב, ומשה מסכים בתנאי אחד: תחילה ילכו עם אחיהם לכבוש את הארץ, ורק אחר כך ישובו אל עדריהם. פרשת מסעי מונה את כל ארבעים ושניים המסעות של העם במדבר, ממצרים עד ערבות מואב, קובעת את גבולות ארץ ישראל ומייחדת שש ערי מקלט למי שהרג בשגגה.

פירוש · רש״י

רש״י על במדבר לג, א שואל: למה נכתבו כל המסעות? ומביא משל מן המדרש: מלך שהוליך את בנו החולה למקום רחוק לרפאו, ובדרך חזרה, כשהבן כבר בריא, עצר בכל תחנה ונזכר: כאן ישנו, כאן הוקרנו, כאן חשש ראשך. כך מונה הקדוש ברוך הוא לישראל את תחנות המדבר, כאב המדפדף באהבה בדפים הקשים של דרך שכבר מאחור.

לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂהבמדבר ל, ג

פירוש · רמב״ן

הרמב״ן (במדבר לג, נג) רואה במילים ״והורשתם את הארץ וישבתם בה״ לא הבטחה אלא מצווה הנוהגת בכל הדורות. לכן התורה משרטטת את גבולות הארץ בדקדקנות כזו, מנחל מצרים ועד הר ההר: נחלה אינה מושג מופשט. אהבה לבית מתחילה כשיש לבית קירות וקווי מתאר: מה שאינו מתוחם אי אפשר לשמור ואי אפשר להוריש לילדים. הגבולות אצל הרמב״ן אינם עניין של הסתגרות, אלא של ידיעה מה בדיוק הופקד בידיך לשמירה.

שתי מפות לארץ אחת

כשהתורה מדברת על גבולות ארץ ישראל, היא משרטטת לא מפה אחת אלא שתיים.

המפה הראשונה: הנחלה המצוּוה. בפרשתנו (במדבר לד, א-יב) הקדוש ברוך הוא מתווה את גבולות הארץ שעל העם לרשת וליישב. בדרום: מקצה ים המלח דרך מדבר צין, מדרום לקדש ברנע, אל ״נחל מצרים״. רוב המפרשים, בעקבות תרגום יונתן, מזהים אותו עם ואדי אל-עריש בצפון סיני; רב סעדיה גאון קרא בו זרוע של הנילוס. במערב: הים הגדול, הים התיכון. במזרח: מסביבות דמשק בירידה, בנגיעה בחופו המזרחי של הכינרת, ולאורך הירדן עד ים המלח.

המחלוקת מתחילה בצפון, ב״הר ההר״ החידתי (במדבר לד, ז, לא ההר שבו נפטר אהרן). הקריאה המצמצמת, שבה אוחזים רוב הראשונים בפירושיהם על הפסוק, ממקמת אותו בהרי לבנון של ימינו: הנחלה כוללת אז את ישראל של היום עם הגולן, את לבנון ורצועה ממערב סוריה. הקריאה המרחיבה, המפורטת ביותר אצל רבי אשתורי הפרחי בספר ״כפתור ופרח״ (המאה ה-14), מרחיקה את הר ההר אל רכסי אמנוס שבדרום טורקיה: הגבול הצפוני עובר אז ליד אנטקיה, וכל מערב סוריה נמצא בתוך הנחלה.

מעניין שעבר הירדן, נחלת ראובן, גד וחצי שבט מנשה, אינו נכלל כלל בגבולות במדבר לד. ״הגדה הנפרדת״ שלהם הייתה ממש מעבר לגבול, וקיבלה קדושה רק משום שנכבשה וסופחה (הרמב״ן על במדבר כא, כא דן במעמדן המיוחד של אדמות אלה).

המפה השנייה: ההבטחה לאברהם. הרבה לפני גבולות במדבר הבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם את הארץ ״מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת״ (בראשית טו, יח), ומנה את ארצות עשרת העמים, ובהם הקיני, הקניזי והקדמוני. קו מתאר זה רחב לאין ערוך. בגאוגרפיה של ימינו הוא מקיף את כל ישראל של היום, את לבנון, סוריה וירדן, את חצי האי סיני עד הנילוס או עד אל-עריש (תלוי בקריאת ״נהר מצרים״), ובצפון-מזרח מגיע עד הפרת, כלומר כולל את מערב עיראק, ולפי חלק מהקריאות גם את צפון ערב הסעודית ואת דרום-מזרח טורקיה, שם נובע הפרת. המסורת מבחינה בין שתי המפות בזמן: נחלת במדבר לד היא גבול מצוות ההתיישבות המעשית לדורות, ואילו ההבטחה לאברהם שייכת לעתיד, לימי הגאולה השלמה. המדרש (בראשית רבה מד, כג) אומר במפורש ששלוש מעשר הארצות יינתנו לישראל רק לעתיד לבוא.

הרי לכם ״מהנהר עד הים״ במשמעות המקורית.