|

ניתוח ללא אזמל וללא הרדמה. הפלא של היפנו-בריאטריה

ניתוח ללא אזמל וללא הרדמה. הפלא של היפנו-בריאטריה
בריאות מטבולית

ניתוח ללא אזמל וללא הרדמה הפלא של היפנו-בריאטריה

כל מי שניסה אי פעם לרדת במשקל באמצעות דיאטות שונות מכיר את אפקט היו-יו. הדיאטה או שאינה עוזרת כלל, או שמיד לאחר הירידה במשקל מגיע ההתפרצות החוזרת והמשקל שב לעלות. כאילו הגוף נבהל מהמשטר התזונתי החדש והחליט לאחוז במשקל למרות מה שניסינו להשיג.

זה נקרא הסתגלות מטבולית, או תרמוגנזה אדפטיבית, ומהותה של התופעה היא שקצב חילוף החומרים יורד בעוצמה גדולה יותר מהירידה במשקל עצמה. למעשה, חילוף החומרים נכנס למצב של הקפאה.

ההמחשה המפורסמת ביותר לכך היא המחקר על משתתפי תוכנית הטלוויזיה האמריקאית The Biggest Loser. שש שנים לאחר הירידה הדרמטית במשקל, חילוף החומרים שלהם נותר מדוכא, וצריכת האנרגיה הייתה נמוכה משמעותית ממה שניתן היה לחזות לפי הרכב גופם. ההסתגלות לא הרפתה אחרי שנה או שנתיים, היא נמשכה שנים.

במקביל מתרחשת התקפה הורמונלית. לפטין, ההורמון שמייצר רקמת השומן ושמשדר למוח את תחושת השובע, יורד. גרלין, הורמון הרעב, עולה. הורמוני השובע יורדים, בראשם GLP-1 הידוע, וגם PYY וכולציסטוקינין. מה שמתקבל הוא מה שבספרות המקצועית מכונה ״פער האנרגיה״: הגוף בה בעת רוצה לאכול יותר ולשרוף פחות. בזמן שנדמה לך שאת נלחמת ״בצלחת״, בפועל מתנהלת מלחמה במערכת האנדוקרינית שמגנה על מה שהתרגלה לראות כנורמה שלך.

פער האנרגיה · כך מגיב הגוף לדיאטה
רעב
חזק יותר
גרלין
עולה
לפטין
יורד
GLP-1 · PYY
יורדים
צריכת אנרגיה במנוחה
יורדת

רוצים לאכול יותר, ושורפים פחות. זו אינה חולשת רצון, זו פיזיולוגיה של הגנה עצמית.

המשפט ״פשוט תאכלי פחות ותזוזי יותר״ נכון כמובן באופן כללי, במיוחד עבור צעירים בריאים, אך עבורנו, אלה שעמלו שנים על המשקל שלהם, הוא חסר תועלת לחלוטין. זה כמו לייעץ למישהו לחצות נהר בשחייה תוך התעלמות מהזרם.

ניתוחהאם ניתוח בריאטרי הוא הפתרון המושלם?

במשך זמן רב סברו שהבריאטריה פועלת באופן מכני: מקטינים את הקיבה, נכנס פחות אוכל, האדם יורד במשקל. פשוט וברור. וכמו לרוב במקרים של הסברים פשוטים, ברובו שגוי. אילו זה היה כה פשוט, ניסיון לעמוד על ״דיאטה בריאטרית״ של 150–200 מ״ל לארוחה היה עובד בדיוק כמו הניתוח עצמו. הוא לא עובד.

חצי מאה לאחר הניתוחים הראשונים מסוג זה הוברר שהשחקן המרכזי הוא השינוי בהורמוני המעי, ולא ההגבלה הפיזית של הנפח. לאחר ניתוח מעקף קיבה (gastric bypass) או כריתת שרוול (sleeve), הפרשת הורמוני המעי משתנה באופן דרמטי. המזון מגיע מהר יותר אל החלקים התחתונים של המעי, שם מופעלים תאים מיוחדים, וההפרשה לאחר הארוחה של GLP-1 ו-PYY עולה בחדות. אלו הם בדיוק הורמוני השובע שרמתם נמוכה אצל אנשים עם השמנה ושבים ועולים לאחר הניתוח.

מדוע הניתוח עובד דרך אות, ולא דרך נפח
01
המזון מגיע מהר יותר למעי התחתון
02
מופעלים תאים אנטרואנדוקריניים
03
עולה הפרשת GLP-1 ו-PYY
04
שובע ותזוזה מטבולית

במילים אחרות, הקיבה והמעי הדק אינם רק צינור מעבר למזון. אלה איברים אנדוקריניים רבי-עוצמה, והניתוח מכוונן מחדש את האותות שהם משדרים.

ההוכחה לכך שאין מדובר רק במנגנון מכני אלגנטית במיוחד: שיפור בחילוף החומרים של הפחמימות, עלייה ברגישות לאינסולין ואף הפסקה של חלק מתרופות הסוכרת מתרחשים לעיתים קרובות עוד לפני ירידה משמעותית במשקל. אילו הכול היה תלוי בגודל הקיבה, דבר כזה לא היה אפשרי. ההשפעה היא מטבולית ולא רק רסטריקטיבית, ולכן מכנים היום את הניתוחים הללו ניתוחים מטבוליים.

גודל ההשפעה רציני. בריאטריה מובילה לירידה ממוצעת של 15–30 אחוזים ממשקל הגוף ההתחלתי, בהתאם לסוג הניתוח. במחקר השוודי Swedish Obese Subjects, מחקר פרוספקטיבי מבוקר ארוך טווח, ההפוגה מסוכרת שנתיים לאחר הניתוח הגיעה ל-72 אחוזים לעומת 16 אחוזים בלבד בקבוצת הביקורת שטופלה באופן שמרני.

SOS · הפוגה מסוכרת אחרי שנתיים
72%
לאחר ניתוח
16%
טיפול שמרני

אלא שלמרבה הצער, גם הטיפול הכירורגי אינו פתרון מושלם להשמנה.

באותו מחקר שוודי, לאחר חמש-עשרה שנים ההפוגה מסוכרת ירדה מ-72 לכ-30 אחוזים. כלומר, חלק ניכר מהמטופלים שב לחלות במחלה. עלייה חוזרת במשקל וירידה לא מספקת במשקל הן בעיות ידועות ונפוצות לאחר הניתוח.

אותה הפוגה מסוכרת · דועכת עם הזמן
72%
שנתיים
30%
15 שנים

את האנטומיה שינו, וההרגלים נשארו אותם הרגלים.

אחד המנגנונים שמסבירים את העלייה החוזרת במשקל הוא הירידה ההדרגתית של אותה הפרשת GLP-1 לאחר ארוחה עם הזמן. הכיוונון ההורמונלי החדש מתחיל להתפוגג חלקית.

הבעיה המרכזית היא זו: הניתוח משנה את האנטומיה והפיזיולוגיה, אך ההתנהגות, אורח החיים, מערכת היחסים עם האוכל והמתח נותרים כפי שהיו. ולכן חילוף החומרים נסחף אט-אט בחזרה.

היפנוזהניתוח ללא אזמל. הפלא של היפנו-בריאטריה

אם הסיפור אינו טמון בקיבה עצמה אלא באותות שהיא שולחת למוח, עולה שאלה הגיונית: האם אפשר לשנות את האותות הללו בלי לחתוך?

וכאן נכנסת לתמונה ההיפנו-בריאטריה, או טבעת הקיבה הווירטואלית. זוהי שיטה של היפנוזה קלינית שבה נוצרת אצל המוח חוויה משכנעת כאילו אכן בוצע ניתוח להשתלת טבעת קיבה. המטופל יוצא מהפגישה עם תחושה שהקיבה הפכה קטנה יותר, ומתחיל להרגיש שובע מנפחי מזון קטנים. המעניין הוא שהמטופל מבין היטב שלא בוצע שום ניתוח. אך התת-מודע יצור מילולי להחריד. אמרת לו ״הקיבה קטנה״, אז הקיבה קטנה, וזהו.

פעם, כשקראתי מאמר על שיעור הצלחה של 95 אחוזים בשיטה ההיפנו-בריאטרית, מיהרתי להירשם לקורסים וללמוד את הפרוטוקול.

מנקודת מבטה של רפואה מבוססת ראיות: המספר 95 אחוזים, שמשוכפל באלפי אתרים, אינו תוצאת מחקר מבוקר. אלו תצפיות פרטיות של המפתחת על הלקוחות שלה, ללא קבוצת ביקורת וללא פרסום בכתב עת מקצועי שעבר ביקורת עמיתים. אני, אגב, מאמינה לה. אך עובדה היא שהמחקר המבוקר האקראי האמיתי היחיד על טבעת הקיבה הווירטואלית השווה אותה להיפנו-תרפיית רגיעה רגילה ולא מצא הבדל מובהק בירידה במשקל בין השתיים. גוף ההנחיות הקליניות הבריטי NICE אינו ממליץ על היפנוזה כשיטת טיפול עצמאית בהשמנה.

ואף על פי כן, אני טוענת שטיפול בהשמנה באמצעות היפנוזה עובד. ויש לכך בסיס מחקרי אמיתי. ההיפנוזה מפגינה את עוצמתה בעבודה עם הפסיכולוגיה של האכילה: עם אכילה רגשית, עם תגובות אוטומטיות ללחץ, עם היחס לאוכל, עם המוטיבציה. והיא פועלת במדויק כחלק מטיפול התנהגותי, מעצימה אותו, ולא כ״צמצום קסום של הקיבה״.

הסתכלו בתשומת לב במה שמתרחש. גם הבריאטריה הכירורגית וגם ההיפנו-בריאטריה לוקות באותו ליקוי. שתיהן משנות את כמות המזון הנאכלת. אף אחת מהן, בפני עצמה, אינה משנה הרגלים, את היחס לאוכל, את איכות התזונה, את אורח החיים. הניתוח מעצב מחדש את האנטומיה. ההיפנוזה מעצבת מחדש את תחושת השובע. ואדם שנהג לאכול בערבים מתוך חרדה, ימשיך לרצות לאכול בערבים מתוך חרדה. הזריקה האופנתית של GLP-1 היא אותו סיפור בדיוק: כלי נפלא, אך הוא משנה היבט אחד בלבד, את הביוכימי. הפסיקו את הזריקה, והתיאבון יחזור.

אף כלי בודד אינו פותר את בעיית ההשמנה, כי השמנה אינה בעיה של היבט אחד.

המודלחמשת היבטי הבריאות, או מדוע שרפרף אינו עומד על רגל אחת

לאורך שנים של עבודה עם כאב כרוני והפרעות מטבוליות הגעתי למודל פשוט. להשמנה, כמו לרוב הבעיות הבריאותיות החמורות, יש חמש משענות.

01פסיכוסומטיקה

זהו היסוד. מדוע אדם אוכל? התשובה ההגיונית היא צורך פיזי של הגוף בקלוריות ובחומרי הזנה. אבל למעשה, מעבר לצורך הזה, האוכל עונה גם על שלל צרכים אחרים: הוא עוזר להתמודד עם חרדה, בדידות, עייפות, התחושה שדבר נעים נוסף לא צפוי לקרות היום. אכילת יתר היא לעיתים דרך להרגיע את עצמך, להעניש את עצמך, או להפך, הצורה היחידה של דאגה עצמית שמותר לעצמך להרשות. כל עוד הקשר הזה לא נחשף ולא עובד עליו, הגוף יחווה כל הגבלה של נפח כאלימות ויתנגד. כאן נכנסת לעבודה ההיפנו-תרפיה. ולא רק לשם שינוי היחס לאוכל, אלא גם לאיתור מקור ההפרעה.

02ביומכניקה

משקל יתר משנה את הגוף פיזית. הניידות פוחתת, השרירים נחלשים, בעיקר שרירי הליבה והמייצבים. מרכז הכובד נע, והעומס נופל היכן שלא צריך, ומכאן כאבים בגב, במפרקי הירך והברכיים. הקיבה עצמה, שנמתחה במשך שנים של אכילת יתר, מקהה עוד יותר את תחושת השובע. גוף שכואב לו לזוז, זז פחות, והמעגל נסגר.

03ביוכימיה

אותה שכבה הורמונלית שדיברנו עליה קודם. לפטין וגרלין, עמידות לאינסולין, עמידות ללפטין, הנוירוטרנסמיטרים האחראים על תחושת ההנאה והתשוקה. כאן חי גם האפקט של טיפול ב-GLP-1. זהו חלק אמיתי ורב-עוצמה של התמונה, אך רק אחד מתוך חמישה.

04אורח חיים

הרגלים שפועלים על טייס אוטומטי. אכילת יתר טקסית מול הטלוויזיה. מסורות משפחתיות. הפרעות שינה ושיבוש מחזור השינה והערות. כל אותם דברים משעממים שכל אחד מהם נראה שולי, אך יחד הם מהווים את הסביבה שבה חילוף החומרים מבריא או חולה.

05מוטיבציה

אומר זאת כמי שבילתה מחצית מחייה במחשבה שאולי כדאי לרדת קצת במשקל. כל עוד הבריאות עדיין מחזיקה מעמד, אין מוטיבציה אמיתית לשינוי משמעותי. מוטיבציית האסתטיקה, הרצון להיכנס לשמלה או להיראות טוב בתצלום, מסתברת כחלשה מדי מכדי לעמוד בשינויים רדיקליים. היא נשברת בלחץ הראשון. מה שעובד באופן יציב הוא רק המוטיבציה הקשורה לאי-יכולת להגשים חלום גדול. ללדת ילד, לעלות על האוורסט, ללמד את הנכד לשחק כדורגל. או הפחד…

תוצאה ארוכת טווח ובת-קיימא מגיעה רק מעבודה על כל חמשת ההיבטים בו-זמנית. כי המשקל נשען על כל חמש המשענות יחד, וכל משענת מוזנחת תפיל במוקדם או במאוחר את כל היתר.

פרקטיקההתוכנית ״קל ונוח״

על ההיגיון הזה בדיוק בנויה התוכנית שלי. אני משלבת את שיטת ההיפנו-בריאטריה עם לימוד הרגלים חדשים, עם פעילות גופנית המחושבת באופן אישי ומתעצמת בהדרגה, ומקבעת את התוצאה באמצעות תוכנית ליווי אישית למשך חצי שנה. ההיפנוזה כאן אינה הגיבורה הראשית, אלא אחד הכלים, המשולב בעבודה לאורך כל חמשת ההיבטים.

התוכנית הזאת לעולם לא תהפוך לתוכנית המונים, וזו בחירה מודעת שלי. היא בנויה על הרעיון של גישה אישית לחלוטין. עם כל אדם אני בונה את התפריט האישי שלו, המותאם להרגליו ולטעמיו, ולא מחלקת דף מודפס אחד לכולם. הפעילות הגופנית מחושבת לא לפי ההיגיון של ״לשרוף קלוריות״, אלא לפי הצרכים של גוף ספציפי: אילו קבוצות שרירים למתוח, אילו לחזק, אילו דפוסי תנועה לתקן ואילו לקבע. אני נשענת על בדיקות מעבדה, מעריכה מחדש בכל פעם את הצורך בתוספי תזונה, ובמידת הצורך, כדי לסייע לשינוי הרגלים, אני גם רושמת תרופות.

המטרה שלי אינה להפחית את המשקל והנפח שלך. המטרה שלי היא לאזן את חילוף החומרים, את ההורמונים והנוירומודולטורים, להחזיר לך לא את היופי, אלא את הבריאות. האסתטיקה היא החששה האחרונה שלי. אני רואה אנשים מלאים כיפים מאוד, ואינני ממליצה לרדת במשקל למי שכמה קילוגרמים עודפים אינם מפריעים לו להישאר בריא ופעיל.
ד״ר נחמה מילסון בן-גרשון
המרפאה · הרצל 9, בית שמש
drnehama.com · hypno@drnehama.com
+972 54 897 9522 · Telegram

מקורות

  1. Fothergill E. et al. Persistent metabolic adaptation 6 years after «The Biggest Loser» competition. Obesity, 2016.
  2. Sumithran P. et al. Long-term persistence of hormonal adaptations to weight loss. NEJM, 2011.
  3. Holst J.J. et al. Mechanisms in bariatric surgery: gut hormones, diabetes resolution, and weight loss. Surgery for Obesity and Related Diseases, 2018.
  4. Hutch C.R., Sandoval D. The role of GLP-1 in the metabolic success of bariatric surgery. Endocrinology, 2017.
  5. Sjöström L. et al. Association of bariatric surgery with long-term remission of type 2 diabetes (SOS study). JAMA, 2014.
  6. Post metabolic bariatric surgery weight regain: the importance of GLP-1 levels. International Journal of Obesity, 2024.
  7. Mott T. et al. Pilot investigation of a virtual gastric band hypnotherapy intervention. International Journal of Clinical and Experimental Hypnosis, 2016.
  8. Allison D.B., Faith M.S. Hypnosis as an adjunct to cognitive-behavioral psychotherapy for obesity: a meta-analytic reappraisal. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 1996.
  9. NICE. Obesity: identification, assessment and management (CG189).
🔗 Share / Поделиться / שתף

Similar Posts