קינזיוטייפינג הוא פרוצדורה טיפולית. בקורס המקוצר הזה אנחנו נותנים מתכונים פשוטים למצבים הנפוצים ביותר, בצורה שבה אי אפשר להזיק לעצמכם. בידיים של מומחה מנוסה, הטייפים הופכים לטיפול מלא.

קינזיוטייפ הוא סרט אלסטי. הוא מסוגל להימתח עד פי אחד וחצי מאורכו, ודווקא מידת המתיחה קובעת מה הטייפ יעשה על העור: לתמוך בעדינות, להרים את העור, לעורר או להפך, להרגיע.

מתיחה היא עד כמה מתחתם את הסרט ברגע ההדבקה, באחוזים מהמתיחה המרבית האפשרית שלו. 0% – הסרט מודבק כמו שהוא, ללא מתיחה. 100% – מתוח עד הסוף. איך למדוד את האחוז הנכון בפועל, נלמד בפרק האחרון, שם יש מאמן אינטראקטיבי.

ניקוז לימפטי: מתיחה מזערית של ‎0-10%, הסרט נגזר ל”מניפה”, העוגן ליד קשרי הלימפה. זה עובד באמצעות הרמת העור, לא באמצעות משיכה.

תיקון מרחב (דקומפרסיה): משמש להפחתת כאב. מתיחה של ‎25-50% במרכז הסרט מעל הנקודה הכואבת, קצוות ללא מתיחה. הסרט מרים את העור מעל האזור הכואב ומפחית לחץ על הקולטנים.

רצועות וגידים: ‎50-75%, מיושם בסרטים קצרים בדיוק מעל הרצועה. במתיחה חזקה כזאת משתמשים בבית בזהירות ורק היכן שמצוין.

קינזיוטייפ הוא סרט אלסטי מכותנה (לעיתים רחוקות יותר ממשי מלאכותי או ניילון) עם דבק אקרילי המרוח בדוגמת גלים. אין בו שום תרופות: לא משככי כאבים ולא נוגדי דלקת. כל העבודה שלו מכנית ורפלקטורית.

התכונה העיקרית: האלסטיות של הטייפ נבחרה קרובה לאלסטיות של עור אנושי, והעובי והמשקל שלו דומים לאפידרמיס. לכן אחרי 10-15 דקות האדם מפסיק להרגיש אותו, והטייפ יכול לעבוד מסביב לשעון כמה ימים ברצף: בזמן תנועה, שינה ואפילו במקלחת.

בזה הטייפ שונה מטייפ ספורט קשיח קלאסי, שתפקידו לקבע את המפרק. קינזיוטייפ לא מגביל תנועה, הוא מלווה אותה.

את השיטה המציא ד”ר קנזו קאסה, כירופרקט יפני. בשנות ה-70 הוא חיפש דרך להאריך את השפעת הטכניקות הידניות שלו בין הטיפולים: המטופל יצא מהקליניקה, וכעבור כמה ימים הכאב חזר. הטייפים הקשיחים של אותה תקופה הגבילו תנועה ולא התאימו. עד 1979 פיתח קאסה את הסרט האלסטי Kinesio Tex ואת עקרונות ההדבקה הבסיסיים.

תחילה התפשטה השיטה ביפן ובאסיה: רופאי ספורט אימצו אותה במהירות, בהם גם בנבחרת הכדורעף היפנית. באולימפיאדת סיאול ב-1988 הסרטים כבר הבהבו על גופם של ספורטאים אסייתים.

התהילה העולמית הגיעה ב-2008, במשחקי בייג’ינג: היצרן העניק טייפים לנבחרות אולימפיות מעשרות מדינות, וכל העולם ראה את הסרט השחור על כתפה של הכדורעפנית האמריקאית קרי וולש, שעברה ניתוח זמן קצר קודם לכן. מאז נדדו הטייפים מהספורט הגדול אל השיקום, הנוירולוגיה, הלימפולוגיה וערכות העזרה הראשונה הביתיות.

השאלה הנפוצה ביותר בקליניקה. אני עונה בכנות: בתכונות המכניות, סרטים בצבעים שונים של אותו יצרן זהים. אותה אלסטיות, אותו דבק, אותו בד. הצבע לא משנה דבר מלבד המראה.

אז מאיפה הצבעים? קנזו קאסה נשען על רעיונות של תרפיה בצבע: צבעים חמים (אדום, ורוד) הוא המליץ ל”עירור”, קרים (כחול, תכלת) ל”קירור והרגעה”, בז’ לדיסקרטיות, שחור לביטחון. אין הוכחות מדעיות לאפקט של הצבע, אבל נוחות פסיכולוגית של מטופל היא דבר אמיתי לגמרי.

ניואנסים מעשיים בכל זאת יש: סרט שחור מתחמם קצת יותר בשמש, בז’ בלתי נראה מתחת לבגדים, וצבע בוהק עוזר לזכור יציבה נכונה בעצם הנוכחות שלו. בחרו צבע שנעים לכם, זה לא ישפיע על תוצאת הטיפול.

טייפ המודבק במתיחה אוסף מעט את העור לקפלים זעירים (הנקראים קונבולוציות). העור מתרומם מעל הרקמות שמתחתיו, ובמרווח הבין-רקמתי נהיה קצת יותר מקום. מה זה נותן:

1. דקומפרסיה. הלחץ על קולטני הכאב ועל כלי הדם הקטנים באזור הכאב או הבצקת יורד. זרימת הדם והלימפה המקומית משתפרת, ונוזל הבצקת מתנקז מהר יותר.

2. שער הכאב. הטייפ מגרה בעדינות ובאופן קבוע את קולטני המגע. האותות האלה “מתחרים” באותות הכאב ברמת חוט השדרה ומשתיקים אותם חלקית: אותו עיקרון שבגללו אנחנו משפשפים אינסטינקטיבית מקום שנחבל.

3. פרופריוצפציה. הסרט על העור נותן למוח זרם נוסף של מידע על מנח המפרק. הגוף חש את התנועה במדויק יותר ונמנע בעצמו מתנוחות מסוכנות, ללא קיבוע קשיח. היכן שיש תשומת לב, שם יש אנרגיה.

4. טונוס שרירי. באמצעות כיוון ההדבקה והמתיחה אפשר לרמוז לשריר בעדינות “תעבוד” או “תנוח” (אותה נוסחה מההקדמה).

אחוזים מפחידים רק על הנייר. 100% היא המתיחה המרבית של הסרט: הנקודה שבה הוא כבר לא נמתח יותר. טייפ איכותי מתארך בערך פי אחד וחצי, כלומר קטע של 10 ס”מ נותן בערך 15 ס”מ במתיחה מלאה.

כלל עשרת הסנטימטרים. גזרו 10 ס”מ של סרט ומתחו אותו פעם אחת עד הסוף מעל סרגל: תראו את המקסימום שלכם, נניח 15 ס”מ. משם חשבון פשוט: רזרבת המתיחה היא 5 ס”מ, כלומר מתיחה של ‎50% היא פלוס 2.5 ס”מ (סרט באורך 12.5 ס”מ), 25% היא פלוס 1.2 ס”מ, וכן הלאה. אחרי שתעשו את זה פעם אחת עם סרגל, הידיים יזכרו את התחושה.

הטריק של נייר המגן. הסרט מודבק לבסיס הנייר כשהוא כבר מתוח מעט, בערך ב-10%. לכן “מתיחת הנייר” (paper-off) מתקבלת מעצמה: הסירו את הנייר והניחו את הסרט בלי למתוח ובלי לתת לו להתכווץ. לרוב האפליקציות השריריות זה מספיק.